מערכת יחסים בריאה ותומכת עם הסביבה

כדי לקיים מערכת יחסים בריאה ותומכת עם הסביבה עלינו לאמץ הרגלים ותרבות של היכרות מעשית עם תהליך התפתחות המזון על כל שלביו - מגידולו, דרך הקטיף שלו, עיבודו, שימורו ובישולו, ועד להפיכת שאריותיו לקומפוסט וחוזר חלילה. שינויים כאלה בהרגלי הצריכה ובתרבות המזון יכללו גם התאמה של התפריט שלנו לגידולים העונתיים וליבולים שהצלחנו לגדל בעצמנו ובקהילות שלנו, במקום להישאר מקובעים למתכונים המוכרים ולהרגלי האכילה הקיימים שמבוססים בעיקר על אספקת מזון תעשייתי.

שינויים תרבותיים כאלה מחלחלים דרך מעשים פשוטים ויום-יומיים, כמו:

רכישת המזון מיצרנים וחקלאים קטנים ומוכרים, הצטרפות לקואופרטיב מזון, לימוד ואימוץ הרגלים של שימור מזון ובישול, וגידול צמחי מאכל ותועלת באמצעים הזמינים לנו.

גם אם היבולים יהיו בהיקף סמלי בלבד מהכמות שאנחנו צורכים, עצם ההתנסות בגידול שיח עגבניות, אפילו בשיח קטן בעציץ שנמצא על אדן החלון או במרפסת של דירה עירונית, יגרום לשינוי מהותי ועמוק ליחסנו לכל העגבניות שנאכל ושנקנה.

זאת תפיסת העולם שמניעה את בוסתניקה - גינות מאכל בעיר, במהלך השנים הקמנו ותחזקנו גינות מאכל רבות, והיינו עדים למערכת היחסים של בני האדם עם הצמחים המקיפים אותם. אחת התופעות בהן נתקלתי הינה תופעה שכיניתי אותה אי- קטיף - יבולים ותוצרת שלא נקטפו במועדם וכתוצאה מכך נשרו, נרקבו, העלו פריחה או התייבשו.

מה גורם לבעלי הגינות ולאנשים רבים אחרים המגדלים מזון (או מתחילים את דרכם בגידול מזון) לוותר על השפע המונח בפתח הבית? פירות, ירקות, עלים ותבלינים למאכל, שנמצאים בשימוש יומיומי אצל בני הבית ונרכשים בכל אופן.

הסיבות לאי קטיף כפי שנאספו על ידינו בניתוח של תשובות לשאלון בנושא שהפצנו בקרב בעלי גינות מאכל:

1. ניראות- גם ברשתות המזון נזרקת כמות גדולה של פירות וירקות על בסיס מראה בלבד. העדפת פירות יפים ומושלמים מחלחלת גם לחקלאות הזעירה בפתחי הבתים.

2. קשיים בהגנה על היבולים מפני מזיקים.

3. תחושה של עודף תוצרת.

4. ניהול זמן וסדרי עדיפויות .

5. קושי במעבר לבישול עונתי ומותאם לתוצרת בגינה.

הקשר עם המזון שאנחנו אוכלים יכול להיות דומה יותר למערכת יחסים בה שני הצדדים צריכים להתאים את עצמם ואת ההרגלים שלהם לצד השני, ובעזרת שינוי של הרגלים עם כמה דגשים וטיפים פשוטים, נוכל באמת לשנות לאט לאט את העובדה שלקטוף מזון הוא לא משהו שאנחנו רגילים אליו.

אז מה אפשר לעשות?

המלצות ומסקנות מעשיות:

1. הגנה מפני מזיקים ומחלות: הטמעת ידע ושיטות ליצירת איזון ומגוון ביולוגי בגינה.

2. התמקדות ביבולים קלים לגידול ומותאמים לתנאי העיר: כדי לייצר תחושת הצלחה והטמעה הדרגתית של הרגלי גידול מזון כדאי לעודד את המגדלים להתחיל בגידול יבולים קלים יחסית - גידולי עלים וצמחי תבלין כגון חסות, קייל, אורוגולה, מנגולד, בזיליקום, אורגנו, אזוב וכדומה. תחושת הצלחה בגידולי יבולים כאלה תוכל להעניק לגננים חובבים מוטיבציה להתנסות ביבולים מעט מאתגרים יותר וגם תייצר הרגלי צריכה מגידול עצמי.

3. לערב את השכנים וליצור קהילה: מהלך שגם יבנה ויחזק את הקהילה המקומית, גם יעצים את תחושת העצמאות של המגדלים החובבים, וגם יעניק השראה לשכנים נוספים.

4. שילוב של עבודת הגינה בחיים ובסדר היום: מכיוון שגידול מזון אינו צורך קיומי שכן תמיד אפשר לקפוץ לסופר ולמלא עגלה באוכל. בתרבות שלנו קל מדי לומר "אני לא מגיעה לזה". הטמעה של הרגלים חדשים, פיתוח מיומנויות חדשות בתחום של גידול מזון וחקלאות זעירה, פידבק חיובי ועידוד מוטיבציה מצד המשפחה, השכנים והקהילה ישנו את המציאות הזאת, וכשזה יקרה הזמן הפנוי לעבודה בגינה והמיומנות הנדרשת יגיעו כמעט מעצמם, ללא תחושה של מאמץ או הכרח, אלא מתוך הנאה, תמיכה הדדית ותחושת הצלחה.

5. חינוך: הטמעת ערכי גידול מזון לילדים שלנו - קטיף עונתי של עצי פרי ברחבי השכונה וגידול של גינת במוסדות החינוך ובבתים.

6. תקשורת, הסברה וניצול אפקטיבי של המרחב הציבורי: בצד ההסברה אפשר לבצע פעולות פשוטות יחסית כמו הצבת שילוט על עצי פרי וצמחי מאכל במרחב הציבורי כדי למשוך את תשומת הלב של עוברים ושבים ולגרום להם להבחין בשפע המזון שגדל סביבם. בקנה מידה גדול יותר אפשר להתמקד ביצירת עניין מצד עיתונאים ולגרום גם לכלי תקשורת ההמונים להתייחס לסוגיה. וכמובן ששימוש אפקטיבי ברשתות החברתיות יכול להרחיב את תפיסת העולם שרואה את הערך בגידול מזון באופן עצמאי תוך כדי חיזוק הקשרים הקהילתיים שסביבו.

7. קומפוסט: ההמלצה אחרונה קשורה בעקיפין לנושא אי-הקטיף, אבל היא יכולה להיות אפקטיבית מאוד בהטמעת הרגלים תרבותיים של גידול מזון בבית וצריכתו, והיא לעודד עוד ועוד נשים אנשים ומשפחות להטמין את שאריות המזון בקומפוסט. כשמתרגלים לא לזרוק שום שאריות מזון לזבל נוצרת תחושה בלתי אמצעית של סגירת מעגל סביב הצלחת ומאפשרת התמודדות אמיתית עם הרגלי הצריכה והזריקה של האוכל שלנו.

כשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים ליצור תרבות של גינות מאכל הכוונה היא לשלב את גינת המאכל בחיים שלנו עד כדי כך שהיא הופכת להיות חלק מאיתנו.

כשאנחנו נחשפים למקומות בהן גינות המאכל הן חלק מהתרבות (במרכז אירופה למשל) נראה התעסקות בלתי פוסקת בתנובת הגינה - קטיף תמידי ומציאת שימושים לשלל שנקטף, שקיות של פירות וירקות שמחולקות לשכנים, דרכי שימור והתססה.

אצלינו תרבות גידול המזון העצמי אינה מפותחת מספיק מה שגורם לתופעה של אי קטיף- אותה סקרתי במאמר מורחב - אנחנו לא רגילים שהגינה היא חלק מהחיים שלנו מה שגורם לנו הרבה פעמים פשוט לא להשתמש בתנובת הגינה שלנו. אנחנו רגילים ללכת לסופר ולאסוף את המוצרים האהובים שלנו ואז לבשל , בעוד שהתהליך של קטיף מהגינה מביא אותנו הרבה פעמים למקומות בלתי צפויים ומוציא אותנו מאיזור הנוחות שלנו.